ובכל זאת, לפעמים, לעיתים די רחוקות, הכלים ממאנים להישטף מעצמם, ולא יעזרו שום תחינות, טענות, איומים ואולטימטומים (על כלים, בעלים או ילדים...), ואנחנו מוצאות את עצמנו במקום הלא מוכר, הזר והמנוכר הזה, מול הכיור!
ואנו נאלצות לנשוך שפתיים, לשנס מתניים, להפשיל שרוולים, להוריד טבעות - ולשטוף כלים.
אבל אופס, יש בעיה.
הטבעות.
או קיי, הורדנו, אבל איפה נשים כך שלא נשכח לענוד אותן בחזרה? שלא יילכו לנו לאיבוד?
אז הנה רעיון!!
2 תגובות:
הי נורית
אני לא נוהגת לענוד טבעות כלל - אבל זה רעיון נהדר, שימוש יצירתי בכלי שנוצר בשביל שימוש אחר - מזכיר לי את הפריסבי שלי...
יונה
הי נורית.
איך קוראים למרצפת שליד הכיור? מעמד האשה...
ואיך קוראים לחלון שמעל הכיור? השקפת עולם נשית...
הרעיון יפה. אני עצמי נוהגת להשחיל את כל הטבעות על צמיד השעון שלי. אחר כך אני צריכה לזכור היכן הנחתי את זה. בשביל זה המציאו כלי נהדר, שאמנם לא היתה זו מטרתו הראשונית, אבל אנחנו דנים בשימושים מגוונים וחדשים כאן... לכלי קוראים בעל נאמן ומסור, שטורח לאסוף אחרי את השעון (עם הטבעות שעליו), את המפתחות של האוטו ואת הנייד, ולהניח אותם אחר כבוד ליד המיטה. כמה שנאמר, וקיבצתי פזוריכם...
הוסף רשומת תגובה