אני מאד אוהבת להשתמש בבצק עלים. תמיד יש לי בפריזר, וכשבא לי להכין משהו מרשים אך יחד עם זאת ללא הרבה מאמץ, אני שולפת, מכניסה מילוי כלשהו ויאללה לתנור.
אני תמיד קונה את הבצק המרודד, אבל עדין, צריך לרדד עוד, כי זה עבה מדי ולא טעים ככה, וגם צריך להתאים לתבנית.
אז מה הבעיה?
א. לוקח לבצק זמן להפשיר
ב. הרידוד כרוך בעוד עבודה: לכלוך על השיש, נדבק למערוך וכו'
או קיי, אז הנה הרעיון/פתרון:
- אני מפשירה את הבצק באופן מבוקר. זאת אומרת: מוציאה מהחבילה, מניחה על קרש חיתוך מעץ, ובכל חצי שעה בערך, מגלגלת את הקצה שהתחיל להפשיר, ביחד עם הניילון הצמוד לבצק. באופן זה, החלק שכבר התחיל להפשיר לא הופך לרך מדיי ודביק, ובו בזמן החלק החשוף הבא של הבצק מתחיל להפשיר.
- כשהבצק המופשר חלקית מגיע לאורך הרצוי (קצת פחות מאורך התבנית, כי הרי צריך עוד לרדד...) חותכים בסכין את הבצק ביחד עם הניילון הצמוד אליו.
- מנקים היטב חלקת שיש עליה עובדים מבלי לקמח.
- מניחים על השיש את הבצק עם הניילון הצמוד, על הניילון.
- בשלב זה מתחילים לרדד, על הניילון. לא צריך לקמח את המערוך כיוון שהבצק עדין לא לגמרי הפשיר ולכן אינו דביק. זה בסדר אם הבצק "עובר את הגבול" אל מעבר לניילון, הרי ניקינו היטב את השיש קודם.
- כשמגיעים לגודל המבוקש, מעבירים את הבצק אל התבנית. מקפידים שהניילון יהיה בצד העליון, כדי שנוכל להסיר אותו.
ו - voila, הבצק המרודד הגיע לתבנית מבלי שיהיה צורך לקמח את הסביבה ולעמול על הנקיון אח"כ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה